משנת ארץ ישראל על משנה זבים ה׳:ד׳

4 מקצת טמא על הטהור ומיקצת טהור על הטמא – המגע או המדרס אינו מלא, חבורי טמא על הטהור – "חיבור" בטומאה הוא חלק מצורף לחפץ שנטמא. מה שמחובר אליו הוא טמא, ובמקביל בשעת טבילה יש להטביל את כל החפץ, כולל את המחובר אליו, ובהזאת מי חטאת ניתן להסתפק בהזאה על ה"חיבור". החיבור אינו תלוי במצב הפיזי של החפץ וכל מה שהוא חלק חיוני בחפץ נחשב חיבור, כגון ידית עד אורך מסוים, ולא כל הידית הקיימת ראו פירושנו לכלים פכ"ט. במקרה זה רק החיבורים של הטהור נוגעים בטמא, כך שהמגע בין הטמא לטהור אינו מלא. וחבורי טהור על הטמא – מה שמחובר לטהור נמצא על הטמא ונוגע בו. המשנה עמומה ומותירה לקורא לנחש האם מדובר בטומאת נגיעה או במושב המטמא גם מתחתיו. מכיוון שאנו יודעים שיש מחלוקת האם הזב מטמא מתחתיו ראו פירושנו לסוף משנה ב אפשר לפרש את משנתנו גם בטומאת מדרס. ייתכן גם שהמשנה עמעמה בכוונה את ההלכה כדי שלא להיכנס למחלוקת שבין משנה ב והמקבילות שהבאנו. טמא – משום שמקצת המת על הטהור – טמא. רבי שמעון אומר מקצת טמא על הטהור טמא – כתנא קמא, ומקצת טהור על הטמא טהור – בכך הוא חולק על תנא קמא, ואפשר שמדובר בטומאת מדרס, ורבי שמעון נוקט בעמדה שכלים שתחת הזב טמאים אך טומאתם קלה, ואם אין הטהור משמש כולו מושב לטמא בצורה מלאה אין הוא נטמא. כך יוצא כנראה מהתוספתא שכבר צוטטה לעיל למטרות אחרות, וכן שנינו: "1. החמירה התורה באוכלין ומשקין ומדף שעל הזב, מאוכלין ומשקין ומדף שתחת הזב. 2. במשכב ומושב שתחת הזב, ומשכב ומושב שעל הזב. 2א. ובמדף שעל הזב. ומשכב ממשכב ומושב. 3. באדם בין שעל הזב ובין שתחת הזב. 3א. ושעל הזב חיבורו טמא, 4. על מקצתו חיבורו טהור. 5. על טמא על מקצתו: בין בזב בין במשכב טמא. 6. מקצת טמא על הטהור על מקצתו או 7. מקצת טהור על טמא על מקצתו, בזוב טמא במשכב טהור. רבי שמעון אומר אף מקצת טמא על הטהור אף בזב טהור" תוס', פ"ה ה"א, עמ' 679. הלכות 2-1 קובעות באילו מקרים דין מה שתחת הזב קל יותר מדינו של מה שעל הזב. לא נאמר במה ההקלה, ולפנינו שתי אפשרויות: או שההקלות הן מה שנאמר במשנה ב, ואז לפי נוסח הדפוס שם המשנה והתוספתא זהות ולפי גרסת כתב יד קופמן התוספתא חולקת על המשנה, או שמא יש לפרש את התוספתא שההקלות הן מה שנאמר בהמשך הברייתא מס' 4 ואילך, ואז אין קשר בין המשנה לתוספתא.

5 מכל מקום, התוספתא עוסקת בארבעה נושאים:

6 א. ההבדלים בין מעל הזב לבין מתחתיו 2-1;

7 ב. באדם אין הבדל בין מעל הזב לבין מתחתיו 3;

8 ג. חיבורי הזב מטמאים 3א – למעשה זה הדיון על מקצת טמא על כל הטהור וההפך 5-4;

9 ד. מקצת טמא על מקצת טהור וההפך הבדלים בין על הזב ומתחתיו.

10 יש לזכור שבברייתא זו טמא על טהור = מתחתיו, וטהור על טמא = מעליו.

11 התוספתא קובעת שמה שעל הזב חמור ממה שתחת הזב. באדם מה שעל הזב דינו זהה למה שתחת הזב, אבל באוכלין ומשקין, ובמושב, יש ביניהם הבדלים. ההלכה השנייה היא שחיבורי הטהור על הזב טמאים. לכאורה ממשפט 3א יש להבין שחיבורים כאלה מתחת לזב טהורים, ברם לדעתנו כוונת הברייתא היא שבאדם אין הבדל בין על הזב לבין תחת הזב 3, שעל הזב חיבוריו טמאים 3א, וכן מתחת לזב, כפי שנאמר קודם 3. מההמשך נראה שאכן חיבורים שתחת הזב מטמאים ונטמאים.

12 המשפט הבא 4 עובר לדיון במקרה של נגיעה או דריסה חלקית וקובע שיש מקרה שמקצת דריסה טהור. משפט 5 עוסק במקרה של טהור וטמא היושבים יחדיו, כל אחד על מקצת טמא מעליו, כלומר כל אחד מהם יושב על קצה אחר של ספסל. מקרה זה נדון במשנה הבאה, ותמיד טמא בזב ומשכב. אבל מה ששנינו במשפט הקודם שבמקצתו טהור הכוונה למשפט 6, מקצת טמא על מקצת טהור מתחתיו, או מקצת טהור על טמא מעליו, בזוב טמא ובמשכב טהור. זהו מה שנאמר לעיל 4 "על מקצתו טהור". רבי שמעון מקל יותר, וייתכן שהוא זה האומר "על מקצתו חיבורו טהור" 4 וכוונתו שאם חיבורו של טהור על מקצת טמא – טהור.

13 המשנה עוסקת בחיבורי אדם, ובמשנה הבאה במצב של "מקצתו". התוספתא דנה במקרים מורכבים יותר, חיבורי אדם טהור שהם כמקצתו על חיבורי טמא ולהפך.

14 המשך התוספתא מסביר מהם חיבורים באדם: "ואלו הן חיבורין חבריין: שניים, הצפרניים, והשער שלהן. ואלו הן מקצתם מקצתיים: ראשי אצבעות ידים ורגלים. כיחו, וניעו, ורירו, ומי האף שלו הרי הן כרוקו, דמעות עינו, דם מגפתו, וחלב האשה, והדם היוצא מפיו, ומפי האמה שלו, מטמאין טומאת משקה. זובו ורוקו ומימי רגלו, מטמאין טומאה חמורה. זיעה, וליחה סרוחה, והרעי, טהורין. שכבת זרעו, רבי אליעזר אומר מטמא במשא, וחכמים אומרים אינו מטמא במשא, שאי אפשר לשכבת זרע שלא במימי רגלים" פ"ה ה"ב, עמ' 679. בכלי רגיל החיבור הוא ידית הכלי, או עודפי החבל שבו מסרגים את המיטה, לעומת זאת הרגליים המתפרקות הן גוף המיטה עצמה. באדם החיבורים הם שיניים או צפורניים. מן הסתם שיניים המציצות מעט מהפה, וציפורניים ארוכות, וכמובן השער. מבחינה רֵאלית הדיון במשנה ובתוספתא הוא בלתי אפשרי. חיבורי אדם טהור על הטמא, למשל, משמעם שהאיש נוגע בזב בשיניו בלבד, או רק בשער. שאלה כזאת היא על גבול המציאות. או נכון יותר השאלה אפשרית, כגון מי שנושך זב או סורט אותו, אבל הניסוח "חיבורי אדם" הוא משפטי בלבד.

15 את המונח "מקצת אדם" התוספתא מסבירה כראשי אצבעות וראשי אצבעות הרגליים. עוד עוסקת הברייתא בנוזלי גוף של הזב, האם הם מטמאים כמשקה טמא. מצב של חיבורי אדם הנוגעים ב"מקצת" טמא, כגון רק בראשי האצבעות שלו, הוא כבר מעבר לגבול המציאות. לעומת זאת מקצת טמא על מקצת טהור סביר יותר, והר"ש מסביר כגון שהמגע ביניהם הוא בקצה האצבעות. מכל מקום הר"ש גורס בתוספתא "רוב" במקום מקצת, אבל רק בתוספתא הקודמת.

16 עוד עלינו להציע, בשמו של אבא ז"ל, פירוש נוסף העומד בניגוד לתוספתא. לעתים רחוקות המילה "מקצת" משמעה רוב. כך יש לפרש כנראה את שמה של המגילה "מקצת מעשי תורה". המחבר מציג את מה שהוא מכנה "מקצת המצוות", ואולי כוונתו למקצת כמותי שהוא רוב איכותי. במקרה זה עדיף להכריע כתוספתא. לעתים אמנם התוספתא מציעה גישה אחרת מזו של המשנה, או פירוש משני למשנה המשקף עמדה הלכתית אחרת, אך בדרך כלל התוספתא משקפת את רוח המשנה. מן הראוי לסטות מהפירוש שהתוספתא מציעה למשנה אך רק אם יש לכך ראיה של ממש, ובמקרה זה אין הדבר כן.